<h1>בה"ג הלכ' נחלות</h1>
<h2>דף יא.</h2>
ר' יעקב ורבי זריקא אמרו הלכה כר' עקיבא מחבירו, למאי הילכתא, ר' אסי אמר הלכה, רבי חייא בר אבא אמר מטין, רבי יוסי ברבי חנינא אמר נראין. ובלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה, רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי, ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי שהלכה כרבי יוסי. אמר רב אשי אף אנו נאמר רבי יוסי ורבי שמעון הלכה כר' יוסי דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן רבי יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה. אמר רב משרשיא להני כללי וסיפא קאמרינן דהני כללי לאו דברי הכל נינהו. (ביצה ד'.) רב ורבי יוחנן הלכה כרבי יוחנן, ורב הוא דלית ליה הני כללי. (יבמות מ"ב:) מסתמיך ואזיל רבי אבהו אכתפא דרבי נחום שמעיה מלקיט ואזיל הילכתא מיניה, מחלוקת ואחר כך סתם מאי, הלכה כסתם, סתם ואחר כך מחלוקת מאי, אמר ליה אין הלכה כסתם, סתמא דמתניתא ומחלוקת דבריתא מאי, א"ל הלכה כסתם מתניתין, מחלוקת דמתניתא וסתמא דבריתא מאי, אמר ליה וכי רבי לא שנאה רבי חייא מניין לו.
<h2>דף מז:</h2>
והיכא דאיכא בכור ופשוט דאיערבו להו ולא ידיע הי מיניהו בכור כותבין הרשאה זה לזה, ודוקא דהוה ידיע בכור מעיקרא ואיערב ליה בהדי פשוט, אבל בכור ופשוט דאיתילדו במחבה בהדי הדדי ולא ידיע בכור מעיקרא לא כתבין הרשאה, דדרש רבא שתי נשיו שילדו שני זכרים במחבה כותבין הרשאה זה לזה, א"ל רב פפא לרבא והא שלח רבין באיגרתיה דבר זה שאלתי לכל רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משמיה דר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה, הדר אוקים רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי, ברם כך אמרו משמיה דרבי ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה, לא הוכרו כל עיקר אין כותבין הרשאה זה לזה.
<h2>דף נא:</h2>
בכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל בשבח ואינו נוטל בראוי כבמוחזק, ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם וכולן אין נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק. בכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, מאי טעמא, לו משפט הבכורה לאיש ולא לאשה, ואין נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק שנאמר בכל אשר ימצא לו. ולא האשה בכתובתה, איני והאמר שמואל בעל חוב גובה את השבח, א"ר אבא מקולי כתובה שנו. ולא הבנות במזונותיהן דתנאי כתובה ככתובה דמי. ולא היבם מאי טעמא, בכור קרייה רחמנא.
וכן לענין האם אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחיו מן אביו. ראובן ראוי לירש את אמו לאה ולאה ראויה לירש את לבן אביה מת לבן וירשתו בתו הויא לאה מוחזקת, ואחר כך מתה לאה וירשה ראובן בנה ומת בלא בנים אחיו מאביו יורשין אותו, אבל מת ראובן ואחר כך מתה אמו, אם יש לו בן הבן עומד ויורש במקום אביו להנחיל בנכסי אם אביו לאחי אביו מן האב, אין לו בן ויש לו אחים מן האב ומן האם מהו שיעמדו אחיו מאביו בבנו לירש בנכסי אמו עם אחיו מאמו להנחיל לאחיו מאביו, קמ"ל דאין אדם יורש את אמו בקבר להנחיל לאביו.
וכי שקיל בכור פי שנים בנכסי האב אבל בנכסי דאימא לא שקיל דכתיב (דברים כ"א, ט"ז) לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ולא לאשה.
[ב"ב קכ"ב ע"ב] אחד הבן ואחד הבת בנחלה אלא שהבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם, והוינן בה מאי קאמר, אמר מר בר רב אשי הכי קאמר אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם כבנכסי האב, מה נכסי האב בן קודם לבת אף נכסי האם בן קודם לבת, וכן הלכה.
והני מילי דשקיל פי שנים במוחזק אבל בראוי לא. ואם נכסי אינון דלא נפלו לאבוה מן כד הוה בחיי אבא דאבוה ובתר דמית הוא דירתינון, אי נמי בנה בתי ולא שלמינהו, נצב כרמי ולא אייתו פירי, לא שקיל פי שנים, ואי שבק אבוהון הלואה אי נמי אשבחו נכסי לאחר מיתת אביהם לא שקיל בהון פי שנים, דאמר רב פפא הילכתא אין הבכור נוטל פי שנים לא במלוה ולא בריבית, מאי טעמא, דכיון דבעידנא דשכיב אבוהון הלואה לא הוה גביה ושבח נכסי נמי לא הוה, לא שקיל בהון פי שנים, דבעינא בכל אשר ימצא לו וליכא.
[ב"ב קכ"ה ע"ב] אמר רב פפא הילכתא אין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע ובין שגבו מעות, במלוה שעמו פליגי.
וכן הבעל בנכסי אשתו. רחל ראוייה לירש לבן, מת לבן וירשתו בתו ואחר כך מתה בתו, הויא לה רחל מוחזקת, לכי מיתא רחל יעקב בעלה יורש אותה, וכי מיית יעקב מוריש אותן נכסים לבני זלפה ולבני בלהה ולכל מי שירצה, אבל מתה רחל בחיי אביה דלא אחזיקה בנכסים ואחר כך מת אביה לבן דהויא לה רחל ראויה, יוסף ובנימין יורשין נכסי לבן אבי אימן, אבל יעקב בעלה אין יורש כלום שאין הבעל בנכסי אשתו נוטל בראוי כבמוחזק.
<h2>דף נב.</h2>
וכן היבם בנכסי אחיו שמעון וראובן ראוין לירש את יעקב אביהם, מת יעקב וירשוהו בניו ואחר כך מת ראובן בלא בנים ועמד שמעון ויבם את אשתו של ראובן אחיו, נוטל חלקו של ראובן אחיו, אבל מת ראובן בחיי יעקב דהוה ליה ראובן ראוי ועמד שמעון ויבם את אשתו ואחר כך מת יעקב, אי נמי מת יעקב ואחר כך ייבם שמעון, אין שמעון נוטל בראוי כבמוחזק אלא מנכסי דמאטו ליה לראובן מן יעקב אבוה, ולא מאטי ליה לשמעון אלא בחד מנאתא מאחיה.
אמר אביי לא שנו אלא בשבח ששבחו נכסים בין מיתה לייבום אבל בין ייבום לחלוקה שקיל, מאי טעמא, יקום על שם אחיו קאמר רחמנא והרי קם. רבא אמר אפילו בין ייבום לחלוקה נמי לא קא שקיל, מאי טעמא, בכור קרייה רחמנא מה בכור אין לו קודם חלוקה אף יבם נמי אין לו קודם חלוקה, אין נוטל בשבח דאין נוטלין בשבח דממילא כגון חפורא והוו שובלי שלופפי והוו תמרי.
<h2>דף נב:</h2>
[ב"ב קכ"ג ע"ב] ת"ר בכור נוטל פי שנים בזרוע בלחיים ובקבה ובמוקדשין, הניח להם אביהן פרה מוחכרת ומושכרת ביד אחר או שהיתה רועה באפר וילדה בכור נוטל בהן פי שנים, אבל בנה האב ונטע הבכור נוטל פי שנים.
ולא בראוי כבמוחזק לאיתויי נכסי דאבי אבא. (תוספתא בתרא פ"ז) כיצד אינו נוטל בראוי כבמוחזק, מת אביו פשוט בחיי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ואין נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו, ואם היה אביו בכור אף נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו. היכי דמי ראוי ומוחזק, יעקב ראוי לירש את יצחק, מת יצחק החזיק יעקב בנכסיו הוה ליה יעקב מוחזק, אם מת יעקב ראובן נוטל פי שנים בנכסיו, מת יעקב בחיי יצחק אביו ראובן נוטל פי שנים בנכסי אבי אביו.
